בתמונה שצילמתי את עצמי היום אני נראית לי טיפה יותר רזה. אבל אני מודה שהטיפה הישג הזה,אם בכלל, לא מהווה מספיק מוטיבציה. קשה לי עם כלכך מעט פחמימות! אני שמה בצלחת חצי כוס קוסקוס ושומעת מבפנים קול: מה העליבות הזו? מנגד קול אחר שואל, את באמת רעבה? והאמת היא שלאכול הרבה אוכל טעים, מתקשר אצלי להנאה גם בלי שום קשר לרעב. וזה אולי מה שכל כך קשה עכשיו. הגוף מתחיל להסתגל להרגלים החדשים וגם מגיב! למשל השוקולד שהמלצתי עלוי בתחילת הדרך הוא בעיני הרבה פחות טעים מתמר. גיליתי שאינני מסוגלת לאכול קרטיב קרח אפילו שזה רק נקודה אחת. פשוט מתוק לי מדי.
יש לי נקודות אור בתהליך כשאני מגלה עוד משהו טעים מחיי הקודמים שבכל זאת יכול להשתלב בתהליך של השומרי משקל.
הערב הכנתי פרוסות דקות על חציל וקישואים בטוסטר פסים. מרססים נייר אפיה בספרי שמן, מניחים את הפרוסות עם קצת מלח גס, וקולים כשהטוסטר סגור עד שמזהיב. טעעעעעעעעעים ומומלץ!
אשמח לקבל כל עידוד שתוכלו לתת לי.
יעל, הרבה בהצלחה.
השבמחקלא ענית על השאלה החשובה שבכותרת - מה זה בעצם משנה? למה החלטת ללכת לתהליך הזה בכלל? אם אין רצון פנימי מיתי אז זה נראה לי מיותר סתם לסבול...
צודקת דקלה. בטח שאני רוצה להיות רזה. אבל זה ממש לא מספיק בשביל לשמח אותי בתהליך. אני רוצה לאכול בריא יותר אבל זה לא מונע את התיסכולים שבדרך. אני כן מחויבת לתהליך אבל זה לא קל.
השבמחק